כן, הפוסט שלך היה טוב. אז למה אף אחד לא הגיב?
ישבת עם הפוסט הזה. חשבת עליו. ניסחת, עיצבת, פרסמת. שעה אחרי שעה עברה. שלושה לייקים. אחד מהם אתה בעצמך.
הדבר הראשון שרוב האנשים חושבים: "התוכן לא היה מספיק טוב." אז הם כותבים פוסט יותר מקצועי. יותר מהוקצע. מוסיפים נתונים, מוסיפים ערך, מוסיפים עוד ועוד. והפוסט הבא מקבל ארבעה לייקים.
הבעיה לא הייתה באיכות התוכן. זה לא המשתנה הכי חשוב כאן. ורוב האנשים לא יודעים את זה עד שמישהו אומר להם ישירות.
אז הנה זה: engagement לא מגיע מ"תוכן טוב." הוא מגיע מתוכן שמישהו ספציפי קורא ומרגיש שנכתב בשבילו. זה הפרש של עולם.
הסיבה האמיתית שאנשים לא מגיבים
יש רגע ספציפי שגורם לאדם לעצור בגלילה. לא "וואו, איזה מאמר מרתק." זה לא מה שקורה בפועל. מה שקורה הוא הרבה יותר אינסטינקטיבי. זה רגע שאומר: "זה בדיוק אני."
הרגע הזה הוא הטריגר. בלי הרגע הזה, הפוסט שלך הוא עוד פיסת מידע שמישהו גולל עליה בחצי שנייה ועובר הלאה. לא מפני שהוא לא טוב. מפני שהוא לא שייך לאותו אדם.
הקהל שלך לא פאסיבי. הוא כל הזמן עושה סינון אחד: "זה בשבילי, או לא?" הם לא מחליטים בצורה מודעת. זה קורה אוטומטי, בשברירי שנייה. ואם הפוסט לא מדבר ישירות אל אדם ספציפי, אל סיטואציה שהוא מכיר, אל כאב שהוא מרגיש ביום יום, הוא נגלל הלאה.
הבעיה היא שרוב בעלי עסקים כותבים לכולם. "טיפים לשיווק לעסקים." "איך לגדל את ההכנסה." "5 דרכים לייצר לקוחות." זה נשמע רחב כדי להגיע ליותר אנשים. בפועל, זה מגיע לאף אחד. כי אף אחד לא קורא את זה ואומר "זה נכתב עבורי."
"מדבר אל כולם" זה הדרך הכי יעילה לא להגיע לאף אחד. כשאתה כותב לכולם, אף אחד לא מרגיש שאתה מדבר אליו.
3 הטעויות שהורסות את ה-Engagement שלך
טעות 1: הפוסט רחב מדי
יש הבדל בין "טיפים לשיווק לעסקים" לבין "מה עושים כשאתה מטפל שמרגיש בנוח עם לקוחות, אבל מת מפחד מ-Instagram." ההבדל הוא לא בכמות המידע. ההבדל הוא בדיוק הפנייה.
הפוסט הספציפי יקבל פחות חשיפה, אבל את מי שיעצור לקרוא אותו, הוא ידבר אליו ישירות. ואותו אדם ישתף אותו עם שלושה חברים שנמצאים בדיוק באותו מצב.
טעות 2: הזמן לא נכון
פרסמת ב-9:00 ביום ראשון בבוקר. הקהל שלך פותח פייסבוק ב-8:00 בערב ביום שלישי. הפוסט שלך כבר קבור מתחת ל-40 פוסטים אחרים שנכתבו מאז.
זה לא נשמע כמו גורם גדול, אבל אני מופתע כמה פעמים אני רואה תוכן טוב שנכשל בגלל זה בלבד. קח 10 דקות לבדוק: מתי הקהל הספציפי שלך הכי פעיל? זה לא דיוק של מדע, אבל 90% מהאנשים לא בדקו את זה אפילו פעם אחת.
טעות 3: אין אדם ספציפי אחד בראש
הפוסטים הכי טובים שאני ראיתי, ואני לא בטוח שזה עובד על כולם אבל אצלי זה עובד ברמה גבוהה, נכתבו לאדם אחד. לא לקהל. לא ל"פרסונה". לאדם אמיתי שבעל העסק הכיר, ושרגע אחד שנה בו משהו.
כשאתה כותב לאדם אחד, הדברים משתנים. הפרטים נכנסים. הרגשות נכנסים. הפוסט מפסיק להיות "מידע" ומתחיל להיות שיחה. ושיחות מקבלות תגובות. מידע לא.
מה שעובד: היצרות לפני ההרחבה
זה הדבר הכי לא אינטואיטיבי בשיווק: ככל שהפוסט ספציפי יותר, ככה הוא מגיע ליותר אנשים בפועל.
למה? כי כשמישהו קורא פוסט שמדבר אליו ישירות, הוא שולח אותו הלאה. "תקרא את זה, זה בדיוק מה שדיברנו עליו." "שלחתי לך, זה כתוב עליי." הפצה אורגנית אמיתית לא מגיעה מתוכן שמנסה לרצות כולם. היא מגיעה מתוכן שמישהו מרגיש שנכתב בשבילו.
בפועל, לפני שאתה כותב את הפוסט הבא, שאל את עצמך שאלה אחת: מי הוא האדם האחד שהכי סביר שישלח את הפוסט הזה לשלושה חברים? תאר אותו. מה הוא עושה? מה הוא מרגיש? מה הוא ניסה כבר? מה לא עבד לו?
כתוב את הפוסט לאותו אדם. רק לו. אם אתה כותב נכון, הוא ישלח אותו לאנשים שנראים בדיוק כמוהו. וכך מגיעים לקהל.
מבחן מהיר לפוסט הבא שלך
לפני שאתה מפרסם, עצור שלושים שניות ושאל את עצמך שלוש שאלות. אם אתה לא יכול לענות עליהן, הפוסט עדיין לא מוכן.
- מי הוא האדם הספציפי שיקרא את זה ויגיד "זה בדיוק אני"? לא "אנשים שמתעניינים ב-X." אדם אחד, עם שם, עם סיטואציה, עם כאב ספציפי.
- האם יש בפוסט הזה תיאור של רגע ספציפי, לא רק רעיון? "שיווק חשוב" הוא רעיון. "הרגשתי טיפש כשהלקוח שאל אותי 'מה אתה בעצם עושה'" הוא רגע. רגעים מקבלים תגובות.
- אם אני מוחק את שם העסק שלי, האם ברור שזה אני? אם מישהו אחר יכול להעתיק את הפוסט הזה ולפרסם אותו ב-100% שלמות, יש בעיה. הפוסט צריך לשאת טביעת אצבע שלך: דעה, ניסיון אישי, משהו שרק אתה יכול לומר.
שלוש שאלות. לא יותר. אם אתה מנסה לפתח מאפיין יותר מורכב, הוא יהפוך לרשימת בדיקה שאתה לא תשתמש בה. שלוש שאלות אפשר לזכור בלי לפתוח קובץ.
לסיכום
engagement הוא סימפטום. האבחנה האמיתית היא ספציפיות.
לקח לי זמן להבין את זה. ראיתי תוכן מצוין שנפל לחלל ריק, ותוכן ביתי שהלך ויראלי. ההבדל לא היה בכישרון הכתיבה. ההבדל היה תמיד אותו דבר: האדם שקרא את הפוסט הרגיש שמישהו דיבר אליו, לא אל כולם.
ספציפיות מרגישה לא נוחה. היא מרגישה כמו צמצום. כמו ויתור על קהל. אבל בפועל, היא ההפך. כשאתה מדבר ישירות לאדם אחד, אתה מגיע לכל האנשים שמרגישים כמוהו. וזה קהל הרבה יותר גדול ממה שנדמה. חלק ממה שמאפשר ספציפיות כזו הוא קול ייחודי, Voice DNA שמגדיר בדיוק איך אתה מדבר.
אם אתה רוצה לדעת ספציפית מה קורה בשיווק שלך, ולמה הפוסטים שלך לא ממירים, יש לנו אודיט חינם. 20 דקות, ואתה יוצא עם תמונה ברורה. ואם אתה רוצה ללמוד את הטכניקה עצמה, קרא על 7 עקרונות לכתיבת פוסטים שיוצרים שיחה.
